בשנת 1955 הובאו בסתר מאתיופיה 12 ילדים וילדות לפנימייה בכפר בתיה על מנת להכשירם להיות מנהיגים ושליחים של ביתא-ישראל, יהדות אתיופיה. הם למדו עברית, תרבות ישראלית והיסטוריה. אחד הילדים היה זימנה ברהנו. באותו זמן התנגד הממסד הדתי בתוקף להעלאת "פלאשים", שהרי הוא לא הכיר ביהדותם. זמנה ושאר הנערים חזרו לאתיופיה, וחלקם עלו לארץ בשנות ה-60. זמנה התנדב לצנחנים. לאחר שחרורו מהצבא, נסע לאתיופיה במסווה של עובד חברת "סולל בונה" ואסף מידע על היהודים שנמלטו לסודן מפני מלחמת האזרחים. הוא היה שותף למרבית המבצעים להעלאת יהודי אתיופיה לישראל ולאיתור יהודים שנותרו באתיופיה. בשנת 1993 יצא מיכה שגריר עם זימנה למחוז קווארה שעל גבול אתיופיה-סודאן על מנת לחפש אחר יהודים. על רקע סיפור חייו הייחודי של ברהנו ועל רקע ההיסטוריה הארוכה של היהודים באתיופיה ויחסיהם עם מדינת ישראל, בוחן סרט זה את פועלו של ברהנו בקרב יהודי אתיופיה בארץ מוצאם ובישראל.